תלמוד ירושלמי עבודה זרה
רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי אִמִּי הֲווֹן יָֽתְבִין מַקְשֵׁײ. וְהָֽכְתִיב וַיִּזְבְּח֤וּ לַײ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא מִן־הַשָּׁלָ֖ל. וְקִייְמוּנָהּ. וְלָא יָֽדְעִין אִין חֲבֵרַייָא קִייְמוּנָהּ וְאִין רִבִּי אִמִּי קַייְמִינָהּ עַל רֹאשָׁהּ. מִן הַשָּׁלָל שֶׁהָיָה בְיָדָם הִקְרִיבוּ. וְהָא כְתִיב וְאַנְשֵׁ֣י בֵֽית־שֶׁ֗מֶשׁ הֶעֱל֨וּ עוֹלָה וַיִּזְבְּח֧וּ זְבָחִ֛ים לַײ פָּרִים. וְכִי מִסַּרְנֵי פְלִשְׁתִּים אָנוּ לְמֵידִין. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה. וַאֲפִילוּ נְקֵיבוֹת הִקְרִיבוּ. וְאֶת־הַ֨פָּר֔וֹת הֶעֱל֥וּ עוֹלָה לַײ׃ וְהָֽכְתִיב וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל מֵֽעֲמָלֵקִ֣י הֱבִיא֗וּם. אֵין לְמֵדִין מִשָּׁאוּל. דָּמַר רֵישׁ לָקִישׁ. שָׁאוּל גְּרוֹפִית שֶׁלְּשִׁקְמָה הָיָה. וְהָֽכְתִיב וַיִּקַח דָּוִ֤ד אֶת־הַגּוֹרֶן. קָנָה וְלֹא הִקְרִיב. וְהָֽכְתִיב וַיֹּ֤אמֶר אֲרַ֨וְנָה֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ יְי אֱלֹהֶ֖יךָ יִרְצֶֽךָ׃ יִרְצֶךָ בִתְפִילָּה. וְהָֽכְתִיב וּמִיַּ֣ד בֶּן־נֵכָ֗ר לֹ֥א תַקְרִ֛יבוּ אֶת־לֶ֥חֶם אֱלֹֽהֵיכֶ֖ם מִכָּל־אֵ֑לֶּה. מִכָּל־אֵלֶּה אֵין אַתְּ מַקְרִיב. לוֹקֵחַ אַתָּה תְּמִימִים וּמַקְרִיב. מָה עֲבַד לָהּ רִבִּי לִיעֶזֶר. לוֹקֵחַ אַתָּה בְדָמִים וּמַקְרִיב. הוּא תַנֵּי בְדָמִים. דְּלֹא כְרִבִּי לִיעֶזֶר.
עבודה זרה
ת"ש (שמואל א טו, טו) ויאמר שאול מעמלקי הביאום אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר (המשנים והכרים ועל כל הצאן) למען זבוח לה' אלהיך מאי מיטב דמי מיטב